״וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.״ (בראשית י״א, ו׳)
משהו בתקופת הקורונה הזאת מזכיר לי קצת את סיפור מגדל בבל, כי לפני פרוץ המגפה, התקרבנו מאוד ל״עם אחד ושפה אחת לכולם״.
אינטרנט, גלובליזציה, חוקים מאוחדים, תרבות מאוחדת (כמעט) ועוד רגע היינו עם אחד חזק שיכל לעשות הכל.
לבנות מגדל.
חשבתי על זה לא פעם, עוד לפני פרוץ המגפה, שאנחנו ממש שם.
וכמה זה נפלא.
כמה כוח יש בתיקשורת הזאת, בגלובליזציה הזאת, כמה זה מאפשר לנו, כאנושות, להתפתח ולצמוח.
ואז - המגפה פרצה.
ומתסמיניה הבולטים - סגירת גבולות.
ונכון לכרגע (יולי 2020) הם גם לא הולכים להיפתח.
לא בקרוב לפחות.
והגלובליזציה - לא נעצרה, לא נגמרה, אבל נבלמה קשות.
וזה קצת מרגיש כאילו עצרו לנו את המגדל שהתחלנו לבנות.
בסיפור על מגדל בבל - המגדל לא נהרס -
ההקשבה נעלמה. (״וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.״)
וכתוצאה - הפסיקו לבנות את המגדל (״...וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.״).
והשאלה היא - האם באמת זה מגדל שפשוט לא נועד להיבנות.
אולי אותו מגדל שאמור לאחד אותנו, להגדיל אותנו ולהביא אותנו לשמיים,
הוא זה שבסופו של דבר יביא אותנו להתמוטטות.
אולי בגלל זה, רגע אחד קטן לפני שהוא נבנה, נחתה עלינו מן מגפה שכזאת.
ואולי, עוד לא הגענו למסקנות הנכונות.
אולי כשנצליח לבנות דווקא מתוך ההפרדה (ולא מהאחדות),
מתוך ההבנה שלכל עם יש את המעלות שלו
ולכל תרבות הייתרונות שלה,
אולי כשנבין שלא צריך למחוק את הגבולות
ולהיות עם שלם אחד עם שפה אחת,
אלא מגוון של עמים, צבעים, תרבויות ושפות.
אולי כשנדע להקשיב, גם לשונה, גם כשלא פשוט,
ולמרות שלא כולם דוברים את אותה שפה,
אולי אז נצליח לבנות את המגדל,
נגיע איתו למעלה למעלה
וסוף סוף נפרוץ את הגבולות..
Comments